פסק-דין בתיק תא"מ 7303-11-10

1.         תביעה זו עניינה החזר תגמולי ביטוח ששילמה התובעת לנתבעת בעקבות תאונת דרכים מיום 22.2.10 בה היה מעורב רכבה מסוג פג'ו, מס' רישוי 4912169 ואשר היה נהוג בידי הנתבעת מס' 2 (התביעה נגדו נמחקה) שטרם מלאו לו 24 שנים. התובעת טוענת כי פוליסת הביטוח שנערכה לרכב הוגבלה לנהגים מעל גיל 24 ומשכך למבוטחת (הנתבעת) לא הגיע כלל פיצוי.

            אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאירוע התאונה וכי הנתבע מס' 2 הוא שנהג ברכב. אין מחלוקת גם שבאותה עת טרם מלאו לו 24 שנים. אין חולק בדבר קבלת הכספים ע"י הנתבעת.

2.         הנתבעת טוענת, כי ביצעה את חידוש פוליסת הביטוח לשנה הרלוונטית כבכל שנה באמצעות סוכן הביטוח - צד ג' - וכי הפוליסה היתה אמורה לכלול כיסוי ביטוחי גם לנתבע מס' 2.

            הנתבעת שלחה הודעה לצד שלישי נגד סוכן הביטוח, בה נטען, בין היתר, כי עובר לקרות התאונה התקיימה שיחה בין סוכן הביטוח (להלן גם: צד ג') לבין מר בנימין לבנה - בעלה של הנתבעת ואביו של נתבע מס' 2 (להלן: בנג'י) ובה סוכם בין השניים מפורשות כי פוליסת הביטוח שבנדון תכלול כיסוי ביטוחי גם לנהגים צעירים מעל גיל 21.

3.         צד ג' טוען, כי ביטוחי נהג צעיר וביטוחים אחרים לרכבים המצויים בבעלות הנתבעת ובני משפחתה, נערכו על פי בקשה ספציפית ומפורשת של המבוטחים וכי בהתאם לדרישתם המפורשת ניתן כיסוי נהג צעיר לרכב אחר המצוי בבעלותם, במקום לרכב נשוא התביעה.

            כאן יצוין, שאין חולק כי ברשות המבוטחים היה מלבד הרכב נשוא התאונה, שהינו מסוג פג'ו, רכב נוסף מסוג מאזדה שאף הוא בוטח בזמנים הרלוונטיים באמצעות צד ג'.

4.         בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפניי שמעתי מטעם התובעת את הגב' תמר בדש (להלן: "תמר"), חתמת מטעמה של התובעת בסוכנות הביטוח "שחם סוכנויות ביטוח (1977) בע"מ" במחוז הצפון, ואשר במסגרת עבודתה אחראית על הפקת פוליסות עברו התובעת. כמו כן, שמעתי את הנתבעת - הגב' חנה ליבנה ואת סוכן הביטוח מר זאב רשף - צד ג'.

דיון והכרעה

5.         לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו על ידם, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל במלואה וכי יש לדחות את ההודעה לצד שלישי, הכל כפי שיפורט להלן.

6.         מעיון בנספחי תצהירה של תמר, עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הפוליסה הרלוונטית לרכב הפג'ו הוגבלה לכיסוי נהגים מעל גיל 24, קרי שלנתבע מס' 2 לא היה כיסוי ביטוחי בגין רכב זה (עובדה זו דומה שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים הגם שלטענת הנתבעת הכיסוי הביטוחי אותו ביקשו אמור היה לכלול נהג צעיר מתחת לגיל 24).

            עוד עולה, כי בתקופה המקבילה בוצע ביטוח למאזדה שכלל כיסוי ביטוחי לנהג צעיר וכי בשלב מסוים (בתאריך 16.12.09) לאחר שהנתבע מס' 2 עבר גיל 21 (הוא יליד 13.12.88) בוצע שינוי בפוליסה של המאזדה באופן שהכיסוי יהיה לנהגים מעל גיל 21 (להבדיל מכל נהג צעיר) וכי שינוי זה הפחית את הפרמיה השנתית של הביטוח (הן החובה והן המקיף) וכי המבוטחת (הנתבעת) קיבלה החזר בכרטיס האשראי עבור המקיף ובהמחאה עבור החובה (ראה העתק ההמחאה - י"א לתצהיר תמר).

7.         לאחר שעיינתי במסמכים הרלוונטיים ונוכח התרשמותי מהעדים, מצאתי לקבוע כי עלה בידי התובעת להראות כי הפוליסות הרלוונטיות לרכב הפג'ו ולרכב המאזדה, על הכיסויים הביטוחיים שבהם, נשלחו למבוטחים כי שעולה מנספחים ז1 ו- ח1 לתצהירה של תמר. עדה זו אמנם נחקרה ארוכות על מכתבים אלה, דרך משלוחם וקבלתם ע"י המבוטחים, אולם שוכנעתי כי המכתבים אכן הועברו למבוטחים וכך גם הפוליסות הרלוונטיות (בין אם בדואר ובין אם במסירה ידנית ע"י צד ג' כפי שהעיד בתצהירו).

            יתרה מכך, העובדה כי לרכב המאזדה בוצע כיסוי לנהג צעיר וכי התקבלו החזרים כספיים, המייל שנשלח ע"י הסוכן לתמר (נספח ג' לתצהירה), השוני בעלויות של שני הכיסויים ועדותה של הנתבעת כי היה גם שיקול כלכלי בהחלטה לגבי הביטוחים (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 3-4), כל אלה מעידים כי השינוי והכיסוי הביטוחי היה עפ"י בקשתם של המבוטחים ובידיעתם.

8.         זאת ועוד, מהראיות שנפרשו בפניי עולה כי מי שניהל את המו"מ ומי שהיה בקשר שוטף עם סוכן הביטוח בכל הנוגע לביטוחים, לכיסויים ולשינויים שבוצעו בפוליסות היה בעלה של הנתבעת, בנג'י. הנתבעת עצמה מאשרת עובדה זו ("לא, מי שניהל איתו את המו"מ זה בנג'י אבל הייתי מעורבת בכל הפרטים" עמ' 22 לפרוטוקול, שורה 1). ראה גם תצהירו של צד ג'.

            דא עקא, שבנג'י עצמו לא הובא לעדות בשום שלב משלבי הדיון. עובדה זו, בהיותו של בנג'י עד רלוונטי ואף מהותי ביותר למחלוקת בדנן, יש בה כדי לפעול לחובת גרסת הנתבעת וטענותיה, שכן הלכה היא שהימנעות מהבאת עד רלוונטי מחזקת את גרסת הצד שנגד ופועלת לחובת הצד שנמנע מהבאתו. בנסיבות, מצאתי לדחות את עדותה של הנתבעת ושלא לקבוע את הממצאים לעניין ידיעתם, כוונתם ובקשותיהם מהסוכן, על פיה.

9.         נוכח התרשמותי מעדותו של סוכן הביטוח צד ג' (ולא מצאתי כל פגיעה במשקל העדות בשל הביקור המשותף של עד זה ושל תמר אצל ב"כ צד ג' עו"ד מוזס) ובשים לב למסמכים הרבים שצורפו לתצהירו, כמו גם אלה שצורפו לתצהיר תמר, מצאתי לקבוע כי השינויים והכיסויים הביטוחיים בכל אחד משני הרכבים (הפג'ו והמאזדה) בוצעו על פי דרישת המבוטחים ובידיעתם וכאשר מי שניהל את הכל מטעמם היה כאמור בנג'י. משכך, לא מצאתי כי קמה לנתבעת כל עילת תביעה נגד סוכן הביטוח ודין ההודעה לצד שלישי להידחות.

10.        למעלה מהצורך אציין, כי לא שוכנעתי שהתובעת לא עמדה בדרישות שנכללו בחוזר ביטוח כללי 97/12 של הממונה על שוק ההון, שכן משקבעתי כי השינויים בפוליסות נעשו לבקשת המבוטחים ומשקיבלתי את עדותם של תמר ושל צד ג', כי ההודעות על הפוליסות (נספחים ז1 ו- ח1) הועברו והתקבלו אצל המבוטחים, הרי יש בכך כדי למלא אחר הדרישות שנכללו בחוזר ובפסיקה אליה הפנה.

11.        בשים לב לקביעותיי דלעיל ומשאין מחלוקת כי התגמולים הועברו והתקבלו אצל הנתבעת (בכגון דא לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ הנתבעת בסיכום טענותיו כאילו לא היה מי שיעיד מטעם התובעת על הטעות שנעשתה, שכן הנתבעת מודה בקבלת הכספים, אם כי לטענתה הם התקבלו כדין) ומשקבעתי כי בגין התאונה לא היה כיסוי ביטוחי לרכב הפג'ו לגבי נהג מתחת לגיל 24, משמע שנהיגתו של נתבע מס' 2 היתה ללא כיסוי ביטוחי, המשמעות המיידית היא שעל הנתבעת להחזיר לתובעת את הכספים שהתקבלו אצלה שכן אלה שולמו שלא כדין (התובעת לא היתה זקוקה לראיות נוספות מעבר לאלה שהונחו בפניי בעניין זה).

12.        סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע, כי "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן: הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן: המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם ההשבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה".